דחיית בקשתו של המוסד לביטוח לאומי לערער על פס"ד של בימ"ש לתביעות קטנות

1.         המבקש, הוא המוסד לביטוח לאומי, עותר להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לפיו חוייב לשלם למשיבה סך של 3,100 ש"ח בגין תשלומים שלא שולמו לה ובגין איחור בתשלומים אחרים. טענתו המרכזית של המבקש היא שבית המשפט לתביעות קטנות נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. הטעם בדבר, שהסמכות בתביעה מעין זו שהגישה המשיבה ייחודית לבית הדין לעבודה עפ"י סעיף 13 לחוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב - 1972. הסעיף הנ"ל קובע כי זוכה הסבור שקופח בתשלום רשאי לפנות לבית הדין לעבודה.

2.   ניתן לדחות את הבקשה על הסף, הואיל והוגש כתב ערעור ולא בקשה למתן רשות ערעור - וזאת כמתבקש בהסתייגות על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. אמנם ניתן להניח עניין זה ולדחות את הבקשה בשל סיבה נוספת שמקורה בהתפתחות המשפט הישראלי. בעבר שררה גישה לפיה ניתן להעלות ולדרוש דיון בטענת חוסר סמכות עניינית בכל שלב של ההליך, לרבות בפני ערכאת ערעור. דא עקא, ההלכה השתנתה ב-15 השנים האחרונות. כפי שהעניין סוקר על ידי בית המשפט העליון (עע"מ 8582/05 - מועצה מקומית סאג'ור ואח' נ' המרכז לטניס בישראל ואח'. תק-על 2006(4),4181):

"בית משפט זה הביע את דעתו כי "לאחר שבית משפט דן בעניין ונתן פסקו, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות הענינית בכל שלב נוסף של הדיון" (ראו: ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5) 820, 830 (השופט אור)). וכבר בואר, כי "גישה זו איננה מצטמצמת לשיקולים מעשיים של יעילות המערכת הדיונית בלבד, אלא שורשיה נובעים מתפיסה רחבה יותר של מניעות שיסודה בחובת תום לב ומניעת שימוש לרעה בהליכי בית המשפט על ידי צד המפסיד במשפט, המעלה לראשונה בערעור טענת העדר סמכות ענינית של הערכאה הדיונית" (הדגשה הוספה - א"ר) (ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 312-311 (השופטת פרוקצ'יה); וראו: רע"א 11220/04 אמיר מוקלד (קטין) נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם); רע"א 4929/04 פינס נ' חומרי בנין יוסי בע"מ (טרם פורסם))"

הנה כי כן, בדרך כלל צד מנוע מלהעלות טענה בדבר חוסר סמכות עניינית לראשונה בפני ערכאת הערעור. ניתן להצדיק גישה זו לא רק מטעמים מעשיים אלא אף משיקולים של צדק, תום לב דיוני, כיבוד ההכרעה השיפוטית ועוד. ודוק כלל זה תלוי נסיבות המקרה, אך לא די בכך שבית המשפט פסק בעניין לא לו.

3.         בענייננו, המבקש לא טען בהליך קמא שבית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון בתביעה כפי שנוסחה על ידי המשיב. דרישת המבקש במסגרת בקשה זו שעניין הסמכות ייבדק ואף יביא לביטול פסק הדין אינה מחייבת את ערכאת הערעור, אפילו אם צודק הוא, לגופו של עניין הסמכות. בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, נציג המבקש התגונן בפני התביעה תוך התייחסות לעובדות המקרה בלבד. בראיה זו לא מצאתי שהכרעת בימ"ש קמא מצדיקה כל התערבות.

            יושם אל לב כי אף בערעור בזכות בית המשפט אינו חייב לדון בטענת סמכות עניינית שהועלתה לראשונה בפניו. קל וחומר כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור.

4.         הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,400 ש"ח נכון להיום.

ניתנה היום ט"ז באדר ב, תשס"ח (23 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

000699/07ברע055 שני פוזיילוב